פסק-דין בתיק ת"א 12432-09-08

            נכון ליום 10.7.08 יתרת החוב בחשבון עמדה על סך של 40,860 ש"ח. כמו כן,  הנתבעת לא פרעה את ההלוואות כסדרן ולפיכך התובע העמיד אותן לפירעון מיידי. יתרת החוב בגין ההלוואות הינה בסך של 54,243 ש"ח ליום 10.7.08.

            מכאן התביעה לפי התובע מבקש לחייב את הנתבעת בתשלום שני הסכומים לעיל בסך כולל של 95,103 ש"ח נכון ליום 10.7.08.

2.         הנתבעת הינה עקרת בית, ולבעלה, מר עאמר כיוף, היה עסק של תריסים (להלן: "כיוף"). כיוף נקלע לקשיים כלכליים ובעקבות זאת הוא הוכרז כמוגבל באמצעים, ננקט בעניינו הליך של פשיטת רגל והוא היה מנוע לנהל חשבון בנק או להיות שותף או מורשה חתימה בחשבון בנק של אחרים.

3.         מסגרת האשראי בחשבון הבנק עמדה על סך של 5,000 ש"ח ועד ליום 13.3.08 החשבון התנהל במסגרת הנ"ל ולרוב אף היתה בו יתרת זכות ואשר עמדה ביום 13.3.08 על סך של 34,431 ש"ח. באותו מועד בוצעה בחשבון הבנק רכישת ניירות ערך באמצעות האינטרנט בסך של 21,134 ש"ח, משיכת מזומנים באמצעות כרטיס האשראי בסך של 6,006 ש"ח וכן נפרע בקופה שיק על סך של 30,000 ש"ח אשר נמשך מהחשבון לפקודת מר אבו פאחר אמין .  בעקבות זאת נוצרה יתרת חוב בחשבון בסך של כ-23,000 ש"ח.

4.         במהלך הפעילות בחשבון נמשכו ממנו עשרות רבות של שיקים.

טענות הצדדים בתמצית:

5.         לטענת הנתבעת, במהלך שנת 2007 החל סכסוך בינה לבין בעלה מר כיוף ובעקבותיו היא עזבה את הבית המשותף של בני הזוג במספר הזדמנויות. לאחר שנכבדים התערבו בדבר, הנתבעת שבה להתגורר בביתה יחד עם בעלה.

            בסוף שנת 2007 שוב פרץ סכסוך בין הנתבעת לבין כיוף ובעקבות זאת היא עזבה את הבית והתגוררה במשך כחודש ימים בבית הוריה.  ככל הנראה, במהלך התקופה הנ"ל כיוף ניצל את היעדרה של הנתבעת מהבית, נטל את פנקסי השיקים והחל לפזר שיקים ללא ידיעתה וללא הסכמתה.  במהלך החודשים מרץ-אפריל 2008 קיבלה הנתבעת פניות טלפוניות רבות מאנשים אשר החזיקו באותם שיקים לאחר שאלה חזרו באי פרעון. בעקבות זאת, פנתה הנתבעת לבעלה אולם כל אימת שהיא ביקשה לברר עימו את פשר העניין הדבר הסתיים במריבה וויכוח. הנתבעת פנתה לבנק ואז נודע לה כי במהלך התקופה מסוף דצמבר 2007 ועד תחילת מרץ 2008 לערך, נפרעו בחשבון הבנק מספר רב של שיקים על סך כולל של כ-200,000 ש"ח שלא נרשמו ולא נחתמו על ידה וחלק מאותם שיקים אף נפרעו בקופה, דוגמת השיק כמפורט בסעיף 3 לעיל (להלן: "השיקים שבמחלוקת").

            כן טוענת הנתבעת כי אין כל דמיון בין דוגמת חתימתה המצויה אצל התובע לבין החתימות המתנוססות על השיקים שבמחלוקת, וכי לו רק טרח התובע להשוות בין החתימות הוא היה פונה אליה ונמנע מפרעון השיקים הנ"ל. הנתבעת מפנה לכך כי חשבון הבנק הינו חשבון פרטי בו הועמדה מסגרת אשראי על סך של 5,000 ש"ח בלבד ובהתנהלותו התובע הגדיל למעשה את מסגרת האשראי ללא ידיעתה וללא הסכמתה לסך של כ-45,000 ש"ח. 

הנתבעת הוסיפה וטענה כי פרעון השיקים שבמחלוקת יצר את יתרת החוב אשר מנעה ממנה פרעון ההלוואות, יצר חובות של הנתבעת כלפי צדדי ג', הביא להגבלת חשבון הבנק ולעוגמת נפש.

6.         מנגד, לטענת התובע, לאחר שכיוף נקלע לקשיים,  חשבון הבנק שימש בהסכמתה ובידיעתה של הנתבעת לצרכי העסק שלו, ובהתאם לכך נמשכו ממנו שיקים והופקדו בו כספים. הנתבעת בחרה להתמקד בשיקים שבמחלוקת, זאת על אף העובדה כי חלק מהם מהווה חלק מסדרת שיקים אשר פרעונה החל לפני המריבה הנטענת בינה לבין כיוף והם נפרעו כסדרם מבלי שהנתבעת מעלה כל טענה.  כן מוסיף התובע ומפנה לכך כי הנתבעת לא טרחה לפנות אליו בדרישה לבטל את השיקים שבמחלוקת לאחר שנודע לה על תחילת פרעונם ואף לא פנתה בתלונה למשטרה לעניין זה.

ד י ו ן:

7.         במסגרת הדיון בתביעה הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר דניאל רייף מטעם התובע (להלן: "נציג התובע"), ומנגד, הוגש תצהיר הנתבעת. שני המצהירים העידו בפניי. כמו כן,  מטעם הנתבעת העיד ללא מתן תצהיר בעלה מר כיוף.

8.         טרם דיון בטענות הצדדים לגופן יודגש תחילה כי בפי הנתבעת טענות אך ורק ביחס לשיקים שבמחלוקת ואשר זמן פרעונם הינו מיום 30.12.07 ועד ליום 12.3.08. אין בפי הנתבעת טענות ביחס לשיקים נוספים אשר נפרעו בחשבון הבנק לפני אותם מועדים, והרי מדובר בעשרות שיקים, כפי שאין בפיה כל טענה ביחס לסכום אשר נמשך מאותו חשבון באמצעות כרטיס האשראי על סך של 6,006 ש"ח, כאמור בסעיף 3 לעיל.

9.         בסעיפים 5-6 לתצהיר עדותה הראשית, טענה הנתבעת באומרה:

" 5.       בעלי, שכיום אני פרודה ממנו ואיננו מתגוררים יחד, עובד כתריסן בתור עצמאי. הוא נקלע לקשיים, חשבונו הוגבל ולא יכול היה לעשות שימוש כלשהו בחשבון הבנק שלו במסגרת עבודתו.

 6.        בשל כך, אני הייתי עוזרת לו, הייתי נותנת לו שיקים מהחשבון שלי כדי שישתמש בהם במסגרת עבודתו".